אישור פסק בורר בחריגה מגדרות הסכסוך ושאלת המע"מ‎

ת"א (חיפה) 1003/01 - כ.א.ן. גולן 1979 בע"מ נ' נברו ענת ואח'ת"א (חיפה) 1003/01ת"א (חיפה) 1197/01כ.א.ן. גולן 1979 בע"מ נגד1. נברו ענת 2. נברו חיים בבית המשפט המחוזי בחיפה [19.1.03]

לפני השופט עודד גרשוןעו"ד ש' צור - בשם המבקשת; עו"ד א' שרנקובסקי - בשם המשיבים/

פ ס ק - ד י ן השופט עודד גרשון

1. לפני בקשה לביטול פסקו של הבורר, המהנדס ארנסט לב, מיום 26.7.01, "בין היתר בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968" (להלן - "החוק") (ת"א 1003/01) ובקשה לאישור פסק הבורר (ת"א 1197/01).

2. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר רונן רייך, "מנהל ובעל מניות בחברת דחפור הגולן בע"מ" אשר הצהיר כי הוסמך למסור את התצהיר מטעם המבקשת. המשיבים הגישו תגובה שאליה צורף תצהירו של המבקש מס' 2, מר חיים נברו. באי כח הצדדים הסכימו לוותר על חקירתם הנגדית של המצהירים "משום שהמחלוקת הינה משפטית בעיקרה והוויתור על החקירה לא ייחשב כהודאה בטענות המפורטות בתצהירים".

3. השתלשלות העניינים א. המבקשת הינה חברה קבלנית אשר ביום 7.11.93 התקשרה עם המשיבים בחוזה למכירת בית בן שלושה חדרים ברח' האילנות 63 בצורן (נספח 2א' לבקשה לביטול פסק הבורר). בסעיף 2 לתוספת לחוזה, שנערכה ונחתמה ביום 7.11.93, הסכימו הצדדים כי - "בכל מחלוקת בין הצדדים הקשורה בטיב הבניה יכריע מהנדס מוסכם, או, בהעדר הסכמה, יכריע בדבר מי שימונה ע"י יו"ר ארגון הקבלנים בחיפה". ב. הבית, שבחוזה כונה "דירה", נמסר למשיבים ביום 13.9.94. ג. המשיבים טענו לקיומם של ליקויי בניה בבית. על שום כך קמו והגישו לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה שבה עתרו לחייב את המבקשת לשלם להם סכום של 80,519 ?. זאת, בגין נזקים על פי חוות דעת שצירפו לכתב התביעה; בגין עלות חוות הדעת; בגין "אי נוחות ומטרד נמשך (...)"; בגין "אבדן הנאה מהדירה, אי נוחות, מטרד, עוגמת נפש וסבל כתוצאה מאי ההתאמות"; בגין עלותם של דיור חלופי במהלך ביצוע התיקונים בדירה ועלות הובלתם של מטלטלין ובגין ירידת ערך הדירה כתוצאה מן הליקויים (כתב התביעה צורף כנספח 2 לכתב התביעה). על פי בקשת המבקשת הועברה התובענה לבית משפט השלום בחיפה. ד. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק. בית משפט השלום (כב' השופט לבנוני) נעתר לבקשה והורה על עיכוב הליכים "והעברת הסכסוך לבוררות בהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים" (ההחלטה צורפה כנספח 3 לבקשה ). ה. לאחר התכתבות בין באי כח הצדדים פנה בא כח המשיבים אל יו"ר ארגון הקבלנים ובקשו למנות בורר בסכסוך שבין הצדדים. במכתב הפניה (נספח 5 לבקשה) ציין בא כח המשיבים כי הסכסוך נשוא התביעה הינו "(...) בגין ליקויי בניה (...)". ו. יו"ר ארגון הקבלנים מינה את המהנדס ארנסט לב כבורר בסכסוך שבין הצדדים. ז. ביום 3.5.01 התקיימה בפני הבורר ישיבת בוררות שבמהלכה חתמו הצדדים על "הסכם בוררות" (נספח 8 לבקשה) שבו כתבו, בין היתר, לאמור: "הואיל ובין הצדדים נתגלעו סכסוכים בקשר: בית ברח' האילנות 63, צורן, כאמור בכתב התביעה, כתב ההגנה וחוות הדעת. והואיל והצדדים החליטו למסור, בהתאם לצו ביהמ"ש, את הסכסוכים שביניהם כאמור לברור והכרעה של בורר יחיד בהתאם לתנאי הסכם זה; להלן הוסכם בין הצדדים כדלהלן: 1. הצדדים מוסרים את הבירור וההכרעה בסכסוכים הנ"ל שביניהם לבורר יחיד. 2. שני הצדדים ממנים בתור בורר יחיד את ארנסט לב (...). 3. הבורר לא יהיה קשור בהוראות סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט וכמו כן לא יהיה קשור בהוראות דיני הראיות והדינים המהותיים במדינה, ויחליט בכל העניינים לפי מיטב שפיטתו ולפי שיקול דעתו. (...) 8. הבורר יהיה פטור מניהול פרטיכלים של ישיבות הבוררות. 9. הבורר יהיה פטור מנימוק החלטותיו לפסקי הבוררות. (...)".

4. פסק הבורר ביום 26.7.01 נתן הבורר את פסקו לאמור: "בהתאם להסכם הבוררות בין הצדדים מיום 3.5.01 אני, ארנסט לב, (...) פוסק כלהלן: 1. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 72,000 ש"ח כולל מע"מ. 2. סכום זה יהיה צמוד למדד תשומות הבניה של 185.3 נקודות לעומת המדד שיפורסם לאחרונה לפני כל תשלום. למרות האמור לעיל, בכל מקרה, התשלומים שעל הנתבעת לשלם לא יפחתו מהתשלומים הנ"ל גם אם המדד הקובע יפחת מ 185.3 נקודות. 3. הנתבעת תשלם את הסך הר"מ בארבעה תשלומים שווים בני 18,000 ש"ח בצירוף הפרשי ההצמדה. מועדי התשלומים הם (...). 4. תפר הנתבעת בתשלום כל שהוא, תשלם הנתבעת לתובעים ריבית בשיעור 13% על בסיס שנתי. 5. שכ"ט הבורר בסך 4,340 ש"ח ישולם ע"י שני הצדדים בחלקים שווים. (...). 6. (...). 7. בסיום כל התשלומים שכל צד המחוייב על פי פסק בוררות זה, (כך במקור! ע.ג.), כל טענה או תביעה מצד התובעים כלפי הנתבעת בגין ליקויי בניה ו/או אי התאמה בדירתם מרח' האילנות 63, צורך, תהיה בטלה וללא תוקף". 5. פניית בא כח המבקשת לבורר לאחר שזה נתן את פסקו לאחר שהמבקשת קבלה את פסק הבורר פנה בא כוחה המלומד, עו"ד שרון צור, לבורר במכתב (נספח 13 לבקשה). בא כח המבקשת ציין במכתבו כי "לאור דיני המס החלים על הסכום שנפסק" יש מקום לכך שהבורר יבהיר "עבור אלו ראשי נזק נפסק הסכום, דהיינו, מבוקש כי כבודו יפרט איזה סכום נפסק על ידי כבודו, אם נפסק, בגין ראשי הנזק של ליקויי ביצוע, ליקויי תכנון, עוגמת נפש, ירידת ערך, דיור חלופי וכו'". הבורר השיב על הפניה הנ"ל במכתבו מיום 26.8.01 (נספח 14 לבקשה) שבו ציין כי בהתאם להסכם הבוררות הוא לא היה מחוייב לנמק את פסקו וכי "איני צריך לייעץ או לפתור את בעיות המיסוי של מרשך, לכך בוודאי יש לו יועצים נאותים".

הבורר הוסיף וכתב במכתבו כי "חוקי המע"מ מאוד ברורים ואין להימנע מתשלום מע"מ כחלק בלתי נפרד מהסכום שקבעתי בפסק הבוררות".

6. טענות המבקשת

א. המבקשת, באמצעות בא כוחה המלומד עו"ד שרון צור, טענה כי "הבוררות עסקה בטיב הבניה ובפני כב' הבורר לא עמד כל חומר ראיות כלשהו שאיננו נוגע לשאלת טיב הבניה וליקויי הבניה שנטענו".

ב. המבקשת טענה כי "למרבה האבסורד והתדהמה" חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיבים סך של 72,000 ש"ח "יותר מכפליים ממה שתבעו בכתב תביעתם על פי חוות דעת המומחה מטעמם (...)". לטענת המבקשת, התוצאה שאליה הגיע הבורר הינה "בלתי אפשרית": "איך זה יתכן כי הבורר אשר בדק את ליקויי הבניה בבית יפסוק לתובעים סכום העולה כפליים על הסכום אשר המומחה מטעם התובעים עצמם קבע בגין הליקויים ושאותו דרשו המשיבים עבור ליקויי הבניה הנטענים". מסקנת המבקשים היא, על כן, כי אחת מן השתיים: או שהבורר פסק בראשי נזק אחרים שלא הוסמך לדון בהם ושלא הובאו לגביהם ראיות, "כמו למשל, עוגמת נפש, אובדן הנאה, דיור חלופי וכיו"ב טענות שהיו למשיבים בכתב התביעה"; או שהבורר פסק יותר ממה שנתבע על ידי המשיבים בגין טיב הבניה. "כל אחת מאפשרויות אלה הינה פסולה, הואיל והבורר גדור למחלוקת בין הצדדים (שעניינה טיב הבניה) ו/או לחוות הדעת שהובא מטעמם ואינו יכול או רשאי לחרוג מהן (כאמור בין היתר בהסכם הבוררות)".

ג. המבקשת טענה כי הבורר לא נימק את פסקו, והוא היה זכאי שלא לעשות כן, אך פסקו אינו מפרט "כפי שכרגיל נהוג וחובה לפרט בתביעת ליקויי בניה", בגין איזה ראש נזק נפסק כל סכום.

ד. המבקשת טענה כי מן הדין לבטל את פסק הבוררות "לפחות ככל שהוא עולה על סכום חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבים והעומדת על סך של 32,519 ש"ח", סכום שפסיקתו מהווה, לטענת המבקשת, קבלת כל טענות המשיבים.

ה. המבקשת טענה כי הבוררות התנהלה באופן שהיה ברור כי פסק הבוררות ינתן רק בשאלת ליקויי הבניה. על שום כך הבורר לא בקש לשמוע עדויות ולראות ראיות בעניינים אחרים. ממילא לא הביאו הצדדים ראיות הנוגעות לשאלות כדון אובדן הנאה או דיור חלופי.

ו. המבקשת טענה, על כן, כי מתקיימות בענייננו עילות הביטול לפי הסעיפים 4)24)ו-3)24) לחוק הבוררות.

ז. עוד טענה המבקשת כי מתקיימת כאן גם העילה המנויה בסעיף 9)24) לחוק שכן תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור: "משיקולים של תקנת הציבור ומדיניות משפטית של הפניית צדדים להליך בוררות, במיוחד במחלוקות הנוגעות לליקויי בניה, לא יכול לעמוד על כנו פסק בורר אשר פסק למשיבים סכום העולה כפליים על הסכום לו טענו המשיבים עצמם בחוות דעת המומחה מטעמם".

ח. לטענת המבקשת מתקיימת במקרה זה גם עילת הביטול שלפי סעיף 10)24) לחוק. לטענתה, "שורת הצדק, השכל הישר וההגיון הישר מחייבים כי בית משפט נכבד זה יושיט סעד למבקשת בנסיבות בהן נוצר כלפיה עיוות דין וקיפוח כה קשה (...)".

ט. המבקשת הוסיפה וטענה כי - "(...) אי מתן הכרעה בשאלת המע"מ כמפורט במכתב המבקשת נספח "13" לבקשה, מהווה אי הכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעת כבוד הבורר וכי הלכה למעשה לא ניתן ליישם את פסק הבורר בהעדר הכרעה בעניין זה. על פי הפסק הבורר לא נתן למבקשת זכות תיקון אלא קבע פיצוי כספי כולל מע"מ. במצב כזה היה צורך לתת הוראה לגבי מתן חשבוניות, דהיינו, שהתשלום יבוצע כנגד חשבונית של המשיבים ואם הם אינם יכולים להמציא, כאנשים פרטיים, חשבונית הרי היה צורך לקבוע כי התשלום יבוצע כנגד חשבוניות של בעלי מקצוע מטעם המשיבים". על שום כך עתרה המבקשת לכך שאם בית המשפט לא יבטל כליל את פסק הבורר כי בית המשפט יורה שכנגד כל תשלום אשר ישולם למשיבים עליהם להמציא חשבוניות בגין ביצוע התיקונים ולחילופין "במידה ולא ימציאו, ישולמו להם התשלומים ללא מע"מ".

י. בסיכום טענותיה העלתה המבקשת, לראשונה, את הטענה כי, לחילופין, מן הדין "לבטל ו/או לשנות את הפסק ככל שהוא מתייחס לריבית שפסק הבורר ואשר אותה לא הוסמך לפסוק". המבקשת טענה כי הריבית שנפסקה על ידי הבורר (ריבית שנתית בשיעור של 13%) "הינה ריבית פסולה" בשל כך שהיא עולה על הריבית שנקבעה בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשמ"ד-1984. 7. דיון א. אין בידי לקבל את טענות המבקשת באשר להיקף העניינים שנמסרו להכרעת הבורר. אכן, בסעיף 2 לתוספת החוזה מיום 7.11.93 גדרו הצדדים את המחלוקות שיימסרו להכרעת הבורר ל"מחלוקת בין הצדדים הקשורה בטיב הבניה". ברם, בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים ביום 3.5.01 הרחיבו הצדדים את היקף סמכותו של הבורר והסמיכוהו להכריע ב"סכסוכים בקשר: בית ברח' האילנות 63, צורן, כאמור בכתב התביעה, כתב ההגנה וחוות הדעת". וכאמור לעיל [סעיף 3(ג) לפסק דין זה] בכתב תביעתם עתרו התובעים (המשיבים דכאן) לסעדים נוספים מעבר לפיצוי בגין ליקויי הבניה. למותר לציין כי החתימה על הסכם הבוררות הנוסף (זה שנחתם בפני הבורר ביום 3.5.01) לא היתה מחוייבת המציאות. למעשה די היה בסעיף הבוררות שנכלל בתוספת לחוזה (סעיף 2 לתוספת). אך נראה שחלק מן הבוררים פיתח לעצמו שיטת עבודה לפיה בפתח הליכי הבוררות מחתים הבורר את הצדדים על הסכם חדש: ראו, למשל, את העניין שנדון בהמר' 27572/97 סולוביציק הנדסת חשמל בע"מ נגד רם חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו' (633 (9. לפיכך, משנחתם הסכם בוררות חדש, כאמור לעיל, שוב אין המבקשת יכולה לטעון את טענותיה באשר להיקף סמכויות הבורר. מסקנתי היא, איפוא, כי הבורר רשאי היה לפסוק גם בעניינים אחרים, זולת הנושאים הקשורים לטיב הבנייה, והכל כמפורט בכתב התביעה, כתב ההגנה וחוות הדעת שהונחו בפניו. ב. אכן, מקום שהצדדים חייבו את הבורר לנמק את פסקו הרי שהנימוקים לפסק אינם באים לענות רק על הצרכים הקשורים לבורר ולצדדים אלא גם על הצרכים הקשורים לביקורת השיפוטית: ע"א 1325/92 רמי קולקר נגד דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ ואח', פד"י מז' (3) עמ' 89. ואולם בענייננו, כאמור לעיל, פטרו הצדדים את הבורר מן החובה לנמק את פסקו. ואמנם, פסק הבורר אינו מנומק והוא מכיל רק את ההכרעה שבה החיוב לשלם למשיבים את הסכומים שצויינו בו. משהופטר הבורר מחובת ההנמקה, אין לבוא אליו בטרוניה על כך שלא פירט את השיקולים שהביאוהו לפסוק ולהכריע כפי שפסק, וממילא אין מקום לדרוש ממנו להבהיר את פסקו: ת"א (ת"א) 1772/83 אמנה יצחק נגד בונים מרדכי, "פסקים" תשמ"ה כרך ב' עמ' 3. כך גם אין מקום לחקירה ודרישה כדי שהבורר יפרט כיצד הגיע לסכום שאותו פסק: השוו לבר"ע 276/81 נתיבי הנגב בנגב בע"מ נגד דרורי זאב, פד"י לו' (1) עמ' 391, בעמ' 392 מול האותיות ד-ה. זאת ואף זאת: "בהעדר חובת הנמקה, חזקה היא כי הבורר פעל על פי הדין וכי שקל, בין היתר, את מכלול הטענות שנטענו על ידי הצדדים": ע"א 318/85 דן כוכבי נגד גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פד"י מב' (3), עמ' 265 בעמ' 279 מול האות ג'. ג. הואיל ועל פי כתב התביעה שהגישו המשיבים לבית משפט השלום, כתב תביעה שעמד ביסוד תביעתם של המשיבים בפני הבורר, הם עתרו לסעד כספי של 80,519 ? ולא רק בשל ליקויי הבניה, ממילא אין לראות בפסיקתו של הבורר את הסכום שפסק משום פסיקה החורגת מסמכותו. ממילא, על כן, לא מתקיימת במקרה דנן עילת הביטול שלפי סעיף 3)24) לחוק. ד. הואיל והבורר הופטר גם מסדרי הדין ומדיני הראיות, ואף מן החובה לנהל פרוטוקולים של דיוני הבוררות, אני קובע כי לא מתקיימת בענייננו גם עילת הביטול שלפי סעיף 4)24) לחוק. מן החומר שלפני עולה כי הבורר גבה עדויות, ביקר במקום עצמו ושמע את טענות הצדדים. אין, לכן, בסיס לטעון לקיומה של העילה לפי סעיף 4)24) לחוק. ה. בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, לא מצאתי כל ממש בטענות המבקשת על דבר קיומה של עילת הביטול לפי סעיף 9)24) לחוק. לדידי, העלאת שמה של העילה האמורה נעשה לשוא. ו. כך גם אין כל יסוד לטענות בדבר קיומה, כביכול, של עילת ביטול לפי סעיף 24 (10) לחוק. נקודת המוצא של המבקשת הינה, כאמור לעיל, כי הבורר פסק למשיבים סכום כפול מזה שלו עתרו בעניין ליקויי הבניה, וכי הבורר הוסמך לדון ולפסוק רק בעניין זה. כאמור לעיל, סמכותו של הבורר הורחבה מעבר לנושא הנ"ל. ממילא, על כן, אין כל יסוד לטענות בדבר "עיוות דין וקיפוח כה קשה". ז. גם הטענה לענין המע"מ, שבשמיעה ראשונה או בעיון ראשון, נשמעת או נקראת כטענה שיש בה ממש, אינה כזו לאחר עיון מעמיק בענין. אכן כן, הבורר חייב את המבקשת לשלם למשיבים סכום של פיצוי כאשר בתוך סכום זה מגולם סכום של מס ערך מוסף. לכאורה, על כן, זכאית המבקשת לכך שכנגד תשלום המע"מ היא תקבל חשבונית כדי שתוכל לנכות את סכום המס בעת שהיא מתחשבנת עם שלטונות מע"מ. אלא שיש לזכור כי המשיבים הינם אנשים פרטיים שאינם חייבים בהוצאת חשבוניות. זאת ואף זאת, מדובר מבחינתם של המשיבים, בפיצוי גם באשר לחיוב במע"מ. אסביר את דברי: המבקשת חוייבה לשלם סכום כסף הכולל בתוכו מע"מ. הבורר קבע שזהו הסכום שלו זכאים המשיבים. כאשר יפנו המשיבים לבעל מקצוע כדי שזה יעשה את התיקונים בביתם הם ידרשו על ידו לשלם להם את שכר טרחתו בתוספת מע"מ. גם אז, למרות שאותו עוסק ידרוש מן המשיבים תשלום מע"מ, והעוסק האמור אף יוציא חשבונית בגין המע "מ שיגבה, לא יוכלו המשיבים לעשות דבר עם המע"מ האמור שכן הם, כאמור, אנשים פרטיים והם לא יוכלו לקזז את הסכום במהלך התחשבנות עם שלטונות מע "מ. אמור מעתה: סכום הפיצוי שנפסק למשיבים על ידי הבורר הינו סכום כולל שהמשיבים זכאים לקבלו, כשהוא כולל בתוכו מע"מ, כיוון שגם הם, כשיבקשו לבצע את התיקונים יצטרכו לשלם מע"מ. בנסיבות אלה אין בחיוב המבקשת בתשלום המע"מ ולא כלום. המבקשת אינה זכאית לתיקון פסק הבורר בגין חלק זה של הפסק. ח. העניין היחיד שבו יכולה היתה להיות למבקשת טענה הראויה להשמע הוא עניין פסיקת הריבית בשיעור שנתי של 13%. אלא מאי? שהמבקשת לא העלתה את טענותיה בעניין זה במסגרת הבקשה לביטול פסק הבורר ובתצהיר התומך בה. כאמור לעיל, הסכימו הצדדים לוותר על חקירת המצהירים. עתה, לאור העלאת הטענה במסגרת הסיכומים, טען בא כוחם המלומד של המשיבים, עו"ד אילן שרן, כי "אילו היה הנושא מועלה מלכתחילה בבקשה היו המשיבים מבקשים, כנראה, לחקור את המצהיר של המבקשת ולהביא עדים מומחים לגבי נושא זה ולהוכיח כי הריבית שנפסקה היא פחות מהריבית שהיתה נהוגה ומוסכמת בין הצדדים על פי חוזה המכר המקורי" (ההדגשה במקור. ע.ג.). אכן, באין הסכמה בין הצדדים לעניין הריבית הרי שחל על העניין חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961. ברם, מקום שיש בין הצדדים הסכם בדבר שיעורה של הריבית, והם אף פעלו על פיו, הרי שאין הבורר כבול להוראות החוק האמור. בענייננו, לאור טענתו הנ"ל של בא כח המשיבים הרי שאין מקום לדון כלל בטענה בעניין שיעור הריבית מאחר והנושא לא הועלה במסגרת בקשת הביטול. לפיכך, ובשל הטעם האמור, גם טענה זו דינה להדחות.

8. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר. ב. אני מאשר את פסק הבורר, המהנדס ארנסט לב, מיום 26.7.01. ג. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פיסקה 8 של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד אילן שרן ב"כ המשיבים אשר מתייצב היום לשמיעת פסק הדין בשם חברתו באת כוח המבקשת, עו"ד גב' שרון צור. ניתנה היום ט"ז בשבט תשס"ג, 19 בינואר 2003. מותר לפרסום מיום 19/01/2003. פסקדין לאפורסם מחוזי חיפה

Featured Posts
Recent Posts